<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ה מהחלק השלישי</h1>
<h2>דף נח.</h2>
א"ר יצחק אמר רב ביצה טריפה אסורה אפרוח של ביצת טריפה מותר מ"ט דכ"ז דלא (מסרך) [מסרח] לא גביל וכי גביל עפרא בעלמא היא. ותרנגולת שמתה ונמצא בה ביצה בין קלופה בין שאינה קלופה אסורה. דגרסי' בעדיות ביצת נבילה אם יש בה בכיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה דברי ב"ש וב"ה מתירין ומודים בביצת טריפה דאסורה מפני שהיא גדלה באיסור.
<h2>דף נט.</h2>
החלק החמישי סימני בהמה חיה ועוף הנשחטין. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וכו' ומעלת גרה היא שמעלת דבר עגול ככדור וכעין שיער בכריסי' [עי' מ"ד ע"א] ועולה למעיים דרך הוושט ואותו היא מעלה ויורדת ומביאה עמו המאכל ולועסת בפי' ומצוייה למטה מן הוושט וקי"ל חיה בכלל בהמה לסימנין. וכל בהמה וחיה שמפרסת פרסה ומעלת גרה טהורה ואם לאו טמאה ואר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותי' חתוכות בודק בפיה ואם אין לה שינים מלמעלה בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה והוא שיכיר בן גמל דתני דבר"י את הגמל כי (מפריס פרסה) [מעלה גרה] הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט הכתוב הוא. ואר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפי' גמום בודק בפרסותי' אם הם סדוקות בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר חזיר ואר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפי' גמום ופרסותי' חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שיש לה סימני טהרה. ואם לאו טמאה והוא שיכיר ערוד ודילמא איכא מינא אחריתא גמירא דליכא והיכא בדיק אמר אביי ואיתימא רבינא בכנפי העוקץ.
<h2>דף נט:</h2>
ואלו הן סימני חיה להתיר חלבה כל שיש לה קרנים וטלפים והרי עז יש לו קרנים וחלבו אסור כרוכות בעינן. והרי שור דכרוכות וחלבו אסור חדיקות בעינן והרי עז דחדיקות וחלבו אסור מפוצלות בעינן והרי צבי דאין מפוצלות וחלבו מותר הדורות בעינן הלכך (כי) [כל] היכא דמפוצלות לית דינא ולית דיינא לא מפצלי בעינן חדוקות וכרוכות והדורות וכולהו איתנייהו בצבי (הא) [והוא] דמבלע חדקייהו, והיינו ספקא דעיזא כרכוז דלא מבלע חדקי ולאפוקי מההיא ספיקא בעינן מובלע. וק"ל ג' סימנים ל"ל בתרי מנייהו סגי דהא לא משכחת לה בתרי סימנים דחלבו אסור ואיכא למימר דבעינן דומיא דצבי דאפשר דאיכא מינא אחרינא דלא מפצלי ואית להו תרי סימנים בלחוד וחלבו אסור.
והלכתא כוותי' דשמואל ברי' דר' אבוה דאמר עיזא כרכוז מין חיה היא וחלבה מותר וקרש אעפ"י שאין לו אלא קרן א' מותר.
<h2>דף סא.</h2>
סימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חז"ל כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף טהור ודורס היא שאכלו חיה ולא ממיתו. תני ר' חמא עוף הבא בסי' אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר כו' בהא הלכה חזינא לרבוותא כמה פרושי ופרישנא פירושא דילהון וקושיאתה דאי' להון עליהון ובתר הכי אמינא מאי דנהיר לן. חזינן לרבוותא דפרשי, תני ר' חייא עוף הבא בסי' א' טהור. ואעפ"י שהוא דורס בבקי בהן ובשמותיהן ובסי' כ"ד [—כל דהו] קאמר והא דתנן כל עוף הדורס טמא חששא היא למי שאינו בקי בהן ואין למדין מן הכללות. וגרסי' הכי איתא וניליף מתורין א"כ [שאר] (עוף) [עופות] טמאין דכתב רחמנא ל"ל וניליף מנייהו א"כ עורב דכתב רחמנא ל"ל השתא דאית ליה תלתא לא אכלה תרי מבעיא וכן מפרשי תלתא הדרי בכולהו בכל עופות טמאין חוץ מנשר ועורב ופרס ועזני' יש בהן ג' סימני טהרה וע"כ כולן דורסין דהא נץ דורס וסי' טהרה זפק ואצבע יתירה וקורקבן נקלף ועורב נמי דריס דאי לא דרסי משכחת להו כולהו ד' סימנין בשאר עופות טמאין אלא עורב יש לו ב' סימנים מג' הנזכרים ופרס ועזניה בא' יש לו א' מהם וא' סימן שאינו דורס שאינו בשאר עופות וכן דעת רש"י ור"ח והחכם אבן פלאט מהא דאמר אמימר [ס"ב ע"א] עוף הבא בסי' א' טהור אמי שאינו בקי בהן ובשמותיהן קאי ופירש"י והוא דלא דריס דכל כמה דלא חזינן ליה דדריס מחזקינן ליה בטהור דהא ליכא לספוקי לא בשאר עופות ובעורב דהא בהך ליכא אלא חד סי' ובפרס ועזניה לא מחזקינן דהא איכא תרי ספיקא דילמא לא דריס ואת"ל דריס דילמא משאר עופות טהורין הוא שבאין בסי' א' דאע"ג דדרסי טהורין דלא מחזקינן בפרס ועזני' דהא לא שכיחי ביישוב אבל אי חזינן דדריס חדא ספיקא היא דאיכא לספוקי בשאר עופות להיתר ואיכא לספוקי בפרס ועזניה לאיסור וכיון דרובא טמאין דרסי תלי' בפרס ועזניה ואמרינן מעקרי' עקרי ואתי לישוב והחכם אמר והיא דידעינן דלא דריס ודחיק וקאמר דאמימר לא מצריך אלא סי' הד' [אולי צ"ל כל דהו] ורבנן סבוראי אוסיפו עליה דלא דריס כי היכי דלא (לפיב תורבא) [ליפוק חורבא] וגזרינן דוכתי [דלא] דשכיח אטו דוכתי דשכיח והא [דלא] אסופי חד מסימני אחרינא דאי מוספית סי' אחרינא איכא למישרי עורב ומש"ה אוסיפו דלא דריס. ולאו דווקא דבסיפא דשמעתין הו"ל למימר. ופירש"י דוקא למאי דס"ל. ומיהו ק"ל טובא דקתני בברייתא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור הא שאר עופות טמאין הכי אית להו ואי א' א' קתני הו"ל לפרושי בפירוש ועוד הא נץ דריס ואין לו אצבע יתירה שרגליו כרגלי הנשר ותו דקאמר וליליף מעופות טמאין הא שלשה כתובים נינהו ואע"ג דתורין וב"י [ב'] כתובין נינהו הני לקרבן נינהו והחכם שאמר משמי' דגאון דג' כתובין מלמדין ליתא דהא בכולה תלמודא דג' אין מלמדין ואע"ג דאית למימר דעדיפא מינה משני ליה אכתי קשה כי קפריך כ"ד טמאין הוה א"א דליכא חד מנהון דדמי לחברי' והו"ל ב' כתובין הא מצריך צריכו דאי כתוב פרס ועזני' הו"א התם הוא דליכא אלא חד אבל ג' לתכשר צריכא ואי כ' רחמנא הנך ולא כ' פרס ועזני' ה"א עד דאיכא ד' סימנים כ' רחמנא פרס ועזני' למיגמר מיני' עוף הבא בב' סימנים טהור וליכא למימר דמעיקרא קס"ד דבשאר עופות טמאין איכא מנייהו דאית בהו חד חד דאם איתא ל"ל למימר עורב ופרס ועזני' ל"ל. הול"ל עופות טמאין דאית בהו חד חד ל"ל ועוד דקאמר וליליף מעופות טמאין היינו וליליף מתורין ותו דקאמר לא היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסי' א' טמא בב' סימנים טהור לימא נמי בג' סי' טמא בד' טהור והר"ר משה בר יוסף ז"ל פי' תלתא הדרי בכולהו ובכל חד וחד לית בהו אלא חד סי' ובעורב תרי מהנך וסי' שאינו דורס ליתא אלא בפרס ועזני' דאית' בהאי ליתא בהאי וכל עוף שיש לו שלשה סי' טהרה בידוע שאינו דורס. וכללא דמתניתן וברייתא כללא דוקא היא אף למי שאינו בקי והיינו דקתני כל עוף הדורס טמא. שאין עוף טהור בעולם ודורס וכל שיש לו זפק וקורקבן נקלף ואצבע יתירה בידוע שאינו דורס וטהור. ול"ג שאר עופות טמאין ל"ל אלא ה"ג וניליף מתורין א"כ עורב דכתב רחמנא ל"ל דאיכא תלתא לא (כו') דאית ליה תרי מיבעיא [כו'] וליליף מעורב א"כ פרס ועזני' ל"ל וליליף מפרס ועזני' א"כ נשר דכ' רחמנא ל"ל והכין היא עיקר הגי' וכן מצאתי והא דאמר אמימר והוא דלא דריס כלומר דידעינן דלא דרוסי היא הסי' דליכא לספוקי בכולהו עופות דהא דרסי אלא או בפרס או בעזני' ולא שכיחי ביישוב וח' ספיקות [ס"ב ע"ב] לא ידעינן אי דרסי אי לא דרסי ואי מקליף בידא הו"ל ג' סימנין של טהרה וטהור ואי לא הו"ל ב' סימנים ודילמא מינא דעורב הוא ודריס והאי דקתני עופות טהורין קורקבן נקלף כלומר הקליפה ביד היא סי' טהרה קאמר וק"ל דהו"ל למימר הלכתא עוף שאינו דורס טהור ותו דקאמר בשני סימנים טהור והוא שיכיר עורב והא איכא תרי סימנים מנייהו דטהור אעפ"י שאינו מכיר עורב כגון דלא דריס ובחד מנייהו ותו אנשי גליל וכפר תמרתא האיך אוכלין סנונית לבנה מין נץ וזרזיר שהוא מין עורב דהא דרס ושמעתי שהר"ר יעקב יש לו דעת שלישית ודעת הר"ר יעקב שהוא סומך על הכללות כהר"ר משה (ודעתי) [ודעתו] אלא שהוא גורס וליליף משאר עופות כדכתוב בספרים. וכל העופות אין דורסין ויש להם ג' סימני טהרה חוץ מנשר ועורב ופרס ועזני' שדורסין ואמר נץ שהוא משאר עופות אינו לא פלק"ו ולא אסטו"ר והקורא נץ פלק"ו אינו אלא טועה כמו שטועין בקורא שקורין קוגי"ל ואינו שקורא עוף טהור הוא שקורין פרדי"ץ וקוגי"ל עוף טמא וכן טעה בנשר שקורין אגול"א ואינה שהרי יש לה אצבע יתירה כתורין וב"י וכן טעו בנץ שנץ אינו דורס ופלק"ו ואסטו"ר דורסין הן ואפשר שמין עורב הן והא דא"ר חייא עוף הבא בסי' א' טהור שאינו דורס קאמר ובלבד שיש לו ג' [אולי צ"ל ב'] סימני טומאה ואמר אמימר הלכתא עוף הבא בסי' א' טהור וה"מ היא דלא דריס כלומר סי' א' דטהור היא דלא דריס דליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ואינהו לא שכיחי ביישוב ומסתב' לן דהא דתני ר' חייא עוף הבא בסי' א' טהור דידעינן דלא דריס קאמר. וכל היכא דלא ידעינן חיישינן דילמא דריס. ולא דריס לאו סי' טהרה היא אלא אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף הן סימני טהרה וד' סי' שאמר כל עוף הדורס טמא וג' לטהרה וזהו שאמר כל שיש לו זפק ואצבע יתירה וקורקבן נקלף טהור ושאר עופות כולן דרסי חוץ מעורב ופרס ועזניה שאינן דורסין ובכל(ל)ן יש בהן [ג'] סימני טומאה וסי' א' של טהרה ובעורב יש בו ב' סימני טהרה וא' שאינו לא סימן טומאה ולא סימן טהרה ופרס ועזני' חד סימן טהרה וחד לא טהרה ולא טמאה וגירסא עתיקא כדאיתא לעיל להרב ר' משה כו' עד אלא טעמא דכתב רחמנא נשר (בלא"ה) [הא לא"ה] ליליף מפרס ועזני' הו"ל ב' כתובים הבאין כא' ואין מלמדין גמירי כדאיתא בההוא ליתא בההוא מכדי כ"ד עופות טמאין הן א"א דליכא חד מנהון דדמי לחברי' גמירו כ"ד עופות טמאים תלתא הדרי בכולהו וחד סי' לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני' והכי היא הגירסא. ומאי דכתב בספרים לישנא דתרביצא נינהו ואיכא מנייהו לישנא דלא דמי אהדדי אלא לישנא עתיקא הכי איתא כולהו עופות דרסי לבר מעורב ופרס ועזניה וקאמר ר"ח עוף שאינו דורס ובא בסי' א' טהור וניליף מעורב או מפרס ועזני' דלא דרסי ולא מכשירינן להו לא בסי' א' ולא בב' סימנים א"כ נשר דכתב רחמנא [למה לי אי] למילף מיני' דאי איכא סי' א' של טהרה ולא דריס טהור טעמא דכתב רחמנא נשר הא לא"ה כו' ואסיקנא תלתא סימני טהרה הניכרין הדרי בכולהו עופות לבר מנשר. וחד סימן מהנהו לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני'. אצבע יתירה וזפק נוהגים בכל העופות א' א' אחד דורסין ועורב תרי מהנך. ופרס ועזניה חד מהנך ולא דורסין וקורקבן נקלף לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני' סלקא דעתך אמינא ליגמור מיניה קמ"ל ואנשי תמרא שהיו אוכלין זרזיר שהוא מין עורב מפני שיש לו זפק ולא תדוק מיניה דעורב אין לו זפק כרש"י ז"ל ולסברא דילן דאמרי' דלא דריס לא משכחת לה סי' א' [—אחר] אלא מהנך תרי דאיתנהו בעופות והא דקא אכלי להו משמע דס"ל לאנשי תמרתא דלא מין עורב הוא אלא הבא בסי' אחד הוא וטהור ואוכלין אותו במסורת א"נ מצי למימר דעורב אין לו זפק ויש לו ב' סימנים אצבע יתירה וקורקבן נקלף ואלו הדרי בעופות וזפק לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני'. (ואר"ט) [ואר"נ] היה בקי בהן ובשמותיהן וידע עופות דורסין ושאינן דורסין עוף הבא בסי' הניכר ויודע שאין דורס טהור (וכו') [וכ"ש] בג' ובד' (וליכא) [דליכא] לספוקי בכולהו עופות לא היה בקי בהן ובשמותיהן ואפי' בקי בכולהון חוץ מפרס ועזניה בסי' א' אע"ג דלא דרס טמא דחיישינן לפרס ועזני' בב' סימנים ולא דריס טהור (וה"ה) [והוא] שמכיר עורב וה"ה בסי' א' ולא דריס טהור והוא שיכיר פרס [ועזני'] בב' סימנים טמא דחיישינן [אוצ"ל "לעורב וס"ל לר"נ דחיישינן"] לפרס ועזני' וגזרינן דוכתא דלא שכיחי אטו דוכתי דשכיחי. (ואנא אמינא) [ואמר אמימר] הלכתא עוף הבא בסי' א' טהור (וה"מ היא) [והוא] דלא דריס ומעיקרא הכי קס"ד משום (דאמינא) [דאמימר] פסק הלכה פיר(ו)ש והוא דלא דריס ואעפ"י שאינו בקי בהן ובשמותיהן לא חיישינן לפרס ועזני' אבל בב' סימנין ולא דרס חיישינן לעורב ומין עורב עד דאיכא תלתא סימנים. וכיון דאיכא ג' סימנים אע"ג דלא ידעינן אי דרסי אי לא דרסי טהור וח' ספיקות לא ידעינן אי דרסי אי לא דרסי ואי נקלף הוי תלתא סימנים ואי לא הוה ב' סימנים ודילמא מינא דעורב היא והלכך בג' סימני טהרה אע"ג דלא ידעינן אי דרסי בידוע שהוא טהור והיינו דלא אמרינן בג' סימנים כלל והיכא דדריס נמי טמא [כ]כללא דמתניתן. והיכא דידעינן דלא דריס בסימן א' טהור דלא חיישינן לפרס ועזני' ולשאר עופות ליכא למיחש דהא דרסי. בב' סימנין ואע"ג דידעינן דלא דריס טמא דילמא מינא דעורב היא ואי פשוט דלאו מינא דעורב כגון אווזין ומינייהו טהור הדין הוא סברא דילן ולסברת הר"ר משה אי ידעינן דלא דריס אפי' בלא סימן א' טהור ובג' סימני טהרה אע"ג דלא ידעינן אי דריס אי לא דריס טהור ובב' סימנין ולא ידעינן אי דריס איכא לספוקי בעורב ובסי' א' נמי איכא לספוקי בכולהו עופות (כדרבנן) [כדברינו]. ולסברת רש"י בב' סימנין ובג' איכא לספוקי בחד ליכא לספוקי היכא דלא חזינן דדרס ור"ח ז"ל כ' עוף הבא בסי' א' קבלנו מרבותינו קורקבן נקלף.
<h2>דף סב:</h2>
ומצינו שמות (לוי"ו) [למ"ז] עופות טמאים עם הכתוב בתורה ואלו הן כ"ד הכתובים נשר מלך שבעופות והיא אגול"א פרס עזני' דיה דאה ובלשון רבותינו (דיה) [איה] אילטו"ר עורב והוא שחור כדכתיב שחורות כעורב קירו"ב בלעז עורב (עומקו) [עימקי] לבן במקצת זרזיר אישטרוני"ל סנונית לבנה אורונדיל"ה ובירקותא כ"ע ל"פ דאסירי כ"פ בחוורתי והלכה כרבנן דשרי. יענה. תחמס תרגום ירושלמי חטפותא. שחף. נץ אוסטו"ר [נץ למינהו] בר הדיא מאי בר הדיא שורניק"א בויקרא רבה בפ' אחרי מות [עיי"ש פ"ה] הדין בר הדיא צופה מאכלו בי"ח מילין כוס ינשוף יש להם לסתות כאדם כדגרסינן בפ' המפלת [נדה כ"ג ע"א] וסמכן במשנה [תורה] לפי שהן דומין זה לזה. תנשמת זו באות שבעופות קאת. רחם ואמר אביי למה נקרא שמה רחם כיון שבא רחם רחמים בא לעולם שלך זה השולה דגים מן הים כתרגומו מנרגלי"ז בלעז. חסידה זו דיה לבנה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה סגיני"א בלעז ויש שקורין גיט"א ואומרים לפי שמשלכת ונותנת מעשר מבניה אנפה. דוכיפת שהודו כפות והיא שהביאה שמיר לביהמ"ק כדמתרגם ונגר טורא עטלף והוא שתשמישו בין ביום בין בלילה רטאפינד"א אלו כ"ד שמות הכתובים בתורה. ואלו שבלשון רבותינו הם ט"ו דאמר ר"י הנהו (שיצי) [ברזי] דבי חילפי שרי דבי כברא אסור ס"א דבי כרבא ברדא דאמר"י (שרדא) [צרדא] שרי ברדא אסור וסימנך בר מיניה (ד)אר"פ תרנגולא דאגמא (שהיא) [שריא] תרנגול דאגמא אסור וסימנך עמוני ולא עמונית. דריש מרימר תרנגולא דאגמא אסור דחזוהו דדרסה ואכלה. ושמעתי שהיא עוף גלינ"א סג"א. שבור אנדרפתא שרי פריץ אנדרפתא פסול וסימנך פריץ רשיעי בוני"א [שרי] פריא אסור וסימנך פריא אמגושא. דומזיך זקיף ואכיל שרי סגיד ואכיל אסור וסימנך לא תשתחוה לאל אחר. שתיא חמרא אסור וסימנך שתויי יין פסול לעבודה מזגי חמרא אסור בת מזגא חמרא שרי וסימנך יפה כח הבן מכח האב שקוטנא אריכא שקי וסומקי (סריין) [שריין] וכו' מרזימא. גוצא וסומקי אסור וסימנך ננס פסול אריכא שקי וירוקי אסור וסימנך ירוקין פסולין לקני וביטני שרי שקוטנאי ובוטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין שלא לאכול אין אוכלין ול"ק הא באתרא דשכיחי פרס ועזני' הא באתרא דלא שכיחי קקי וקוואקי אסור קקיאתא שריין במערבא מנגדי עלה וקרי לה תחות"א. (וה') [וח'] ספיקות הן חיבא היבא סיגא והדריגא ששמא מרדא גיהילני ובר נפחא מאי ספקייהו עופות טהורין קורקבינהו נקלוף בידא וטמאים אין קורקבן נקלוף והנהו אין קורקבן נקלוף אלא בסכין כדפרישנא לעיל.
<h2>דף סג:</h2>
תניא ר' אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבהמה טמאה מרובה מן הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורה ועופות טהורים מרובים מן הטמאים לפיכך מנה הכתוב בטמאים ואנן דלא בקיאין בשמותיהן אינן נאכלין אלא במסורת דאמר ר' עוף טהור נאכל במסורת. ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי ואמר ר"י והוא שבקי בהן ובשמותיהן ורבו שאמרו רבו צייד. תניא ר"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור ואצבע יתירה בס' המצות אצבע שהיא למעלה ואינה דורסת.
<h2>דף סד:</h2>
ת"ר לכל השרץ השורץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם כמאן כראב"י דתניא אפרוח שנולד ביו"ט מותר ראב"י אומר אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניהם ורבינו אלפסי פסק כרבנן דמותר ואית מאן דפסק כראב"י דמשנת ראב"י קב ונקי ומסתברא לן דלא אמרינן קב ונקי אלא במשנה אבל בברייתא לא ועוד מדפליגו רב ור"י באפרוח שנולד ביו"ט ש"מ בחול מותר אעפ"י שלא נתפתחו עיניהם.
וביצת עוף טמא אסורה ולא אמרינן פרשא בעלמא דאמר חזקיה מנין לביצת טמאה שהיא אסורה דכתיב ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא מכאן לביצת טמאה שהיא אסורה ותנן היוצא מן הטמא טמא מן הטהור טהור אבל דבש דבורים מותר כדאיתא בבכורות פ"א [ז' ע"ב] דתניא מפני מה דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן וה"ה למי רגלים של חמור שהן מותרין ורב ששת דאמר התם תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא והני מינא דטמא היא דאמר כר' יעקב כדאיתא התם ומסתברא דיחידאי היא והלכתא כת"ק דסתם מתניתין היא דמכשירין דתנן דבש צרעות טהור ומותר באכילה דבש הגיזעין והצירעין מותר לרבנן כדאי' התם מאן תנא דבש הגיזעין והצירעין מותר באכילה דלא כר' יעקב וליכא למסרינהו למי רגלים משום דבר הבא מן החיה דע"כ לא מיבעיא לן התם אלא במי רגלים של חמור אבל מ"ר של אדם מותרין ומ"ר של בהמה טהורה נמי אפי' לר"י דמיא עייל ומיא נפיק ול"ד לחלב וכי היכא דמ"ר הבא מן הטמא טמא דמינא דטמאה ה"נ מן הטהור טהור דמינא דטהורה היא והחכם שאסר מי חלב ומ"ר טעות הוא בידו.
<h2>דף סה.</h2>
רשב"א אומר כל עוף הקולט מן האויר טמא. אחרים אומרים שוכן עם הטמאים טמא ואסיקנא שוכן ונדמה קאמרינן.
<h2>דף פ.</h2>
וגרסי' בפ' או"ב הני עיזא דבלא מה הן לגבי מזבח ואסיקנא אמימר שרי תרבייהו וכן הלכתא וגרסי' בכלאים ומייתי לה בסנהדרין שור הבר מין בהמה הוא ר' יוסי אומר מין חיה ופי' ר"ש אבן גמוע בסנהדרין משכחת לה בשור הבר וכמ"ד מין בהמה. ש"מ מין בהמה וחלבו אסור ומסתב' לן מדתני עיזא דבלא שרי כ"ש ההיא דחשיב ליה בהדי חיה שרי כר"י דאמר מין חיה הוא והלכתא כוותיה דר' יוסי דנימוקו עמו (וירושלמי דמתרגם) [ובירושלמי (כלאים פ"ח ה"ד) ואילין דמתרגמין] ותאו וזמר ותורא בר וראמינן כר"י. ולא אזלינן [הכי] בגמרא דילן, ותורא בלא נמי היינו תורא ברא דלמ"ד מתחלפא ברי"ש ובדניאל מצינו וארו ואלו. ומשום דמתרגמינן תורא בלא דמשמע דמינא דשור הוא פליגו בשור הבר. אבל בתלתא סימנין [עי' חולין נ"ט ע"ב] אי' בי' כגון כרוכות וחרוקות והדורות.
